א. בערב יו"ט האחרון של פסח, בשנה הרביעית ובשנה השביעית לסדר השמיטה, מקיימים מצוות ביעור מעשרות. ועל כן שנה זו – שנת התשס"א – השביעית לשמיטה, יש לקיים מצוות ביעור ווידוי מעשרות. והכל חייבין במצות ביעור אחד גברים ואחד נשים.
ב. כיצד היא מצוות הביעור? כל מי שברשותו פירות שהן טבל או ספק טבל, חייב להפריש מהן תרומות ומעשרות. פירות שהן דמאי, (דמאי ע"פ הגדרת חז"ל אינו מצוי כיום. אמנם הקונה פירות שהם תחת השגחה, ולמרות זאת מקפיד להפריש מהם תרומות ומעשרות יש על פירותיו הגדרת דמאי) אינו חייב להזדרז ולהפריש מהן תרומות ומעשרות שאינם מעכבים את הווידוי.
ג. לאחר שהפריש תרו"מ, עליו ליתנם למקבליהם, דהיינו: תרומות לכהן, ומעשר ראשון ללוי. ומעשר עני לעני. ובזמן הזה שאין נותנים תרומות לכהן, מחשש שתצא תקלה על ידו, די שיפריש ויקבע מקום.
ד. פירות מעשר שני או רבעי, יחלל את קדושתם על מטבע. ואת המטבע עם שאר כל המטבעות שברשותו מחילולים קודמים של מעשר שני ורבעי, יחללם על מטבע אחת.
ה. לאחר שחילל הכל על המטבע, ישמיד את המטבע ע"י שישליכנה לים הגדול, ואין צריך לשחקה תחילה. ואם משליך לשאר נהרות, ישחוק תחילה את המטבע. ואם אינו נמצא בקרבת הים, ישחוק את המטבע ויפזרנה ברוח. ומסתבר שהוא הדין שיכול להשמיד המטבע ע"י שרייתו בחומרים שמכלים אותו. ומ"מ כיון שבמטבע זו יש קדושה, אין להשליכה דרך בזיון כגון לבור שופכין וכיו"ב.
ו. יכול לחלל את הקדושה שנמצאת בכל המטבעות, על פרי שערכו לפחות שוה פרוטה, וישמיד את הפירות שחילל עליהם שלא יהיה תקלה לאחרים. וכן אפשר לחלל את הקדושה שבמטבעות על סוכר השווה לערך פרוטה – כ- 80 גר' סוכר. ויזהר שלא ישמיד את הפירות דרך בזיון וכנ"ל.
ז. חובת הביעור בשנה השביעית היא: על הפירות והירקות שנתחייבו במעשר בשנים ד, ה, ו, לשמיטה, אך מה שנתחייב משנה ז' ואילך (בשנה זו), זמן ביעורם הוא בשנת הרביעית. שנת המעשר אינה נקבעת בכל הגידולים כאחת, ושונה היא בין הגידולים השונים. ושוים הדברים גם לדין ביעור מעשרות. [פירות שישית שמתעשרים בשביעית, זמן ביעורם הוא בשביעית].
ח. מי שיש לו פירות החייבים בביעור, אך רחוקין הן ממנו, והגיע זמן הביעור, הרי הוא קובע מהמקום שהוא נמצא, מקום לכל מתנה ומתנה. וקורא להן שם. ולאחר מכן מזכה את המתנות לבעליהן ע"י אדם אחר או באחד הקנינים המועילים, ואת המעשר שני שיש לו בפירות שם, או במטבע שבביתו, יחלל על מטבע אחת שיש לו עמו, ויבערה במקום שהוא שם.
ט. לאחר שהפריש וביער את כל מעשרותיו, מצוות עשה להתודות לפני ה'. וזה הנקרא וידוי מעשר. ומצוה זו נוהגת בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית.
י. זמן הוידוי הוא, בזמן המנחה של יו"ט האחרון של פסח בשנה הרביעית והשביעית, לאחר שבעיו"ט האחרון, גמר לבער כל מעשרותיו.
יא. נוסח הוידוי הוא הנאמר בכתוב: (דברים כ"ו פס' יג' יד') ביערתי הקדש מן הבית וגו'. לא אכלתי באני ממנו וגו'. השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'. (אלא שנהגו בזה"ז להתחיל מתחילת הפרשה "כי תכלה", וכך אמר מרן הראש"ל שליט"א).
יב. אין אדם מתודה, אלא אם כן הפריש כל מעשרותיו, ונתן המתנות לבעליהם. ולכן, מי שהיה ברשותו פירות של טבל ודאי, ולא נתן את המעשרות ללוי כדין, אלא הפריש את המעשר ראשון, ואכלו בעצמו, אינו מתודה. שכיצד יאמר וגם נתתיו ללוי, ונמצא כדובר שקרים לפני הי"ת. וה"ה מי שברשותו פירות של מעשר עני, ולא נתנם לעני שאינו יכול להתודות. והוא הדין אם הפריש המתנות שלא כסדר, כגון שהקדים מעשר שני לראשון, או מעשר לתרומה, אינו מתודה. שנאמר ככל מצותיך אשר ציותני. וכן אם הפריש ממין על שאינו מינו או מן התלוש על המחובר ולהיפך, או מן החדש על הישן ולהיפך. אינו יכול להתודות שנאמר לא עברתי ממצותיך. וכן אם הפריש מעשר שני בטומאה אינו מתודה אלא שבזמן הזה שהכל מפרישין בטומאה, אין זה מעכב את הוידוי.
יג. אין מתודין אלא ביום. וכל היום כשר לוידוי מעשר. וידוי מעשר, מצוה מן המובחר שכל אחד אומרו בפני עצמו. ומ"מ אם רצו הרבים להתודות כאחד מתודין. י"א שאם רצו הרבים שאחד יקרא להם, והם יצאו מדין שומע כעונה, הרשות בידם. וי"א שבוידוי מעשר אין אחד יכול להוציא את חבירו מדין שומע כעונה.
יד. גם בזמן הזה נוהג וידוי מעשר וכן הוא דעת מרן השו"ע. והגאון האדר"ת הנהיג לקרוא את פרשת הוידוי במנחה של שביעי של פסח בציבור מתוך ספר תורה. ואמר לי מרן הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א שכך הוא נהג ג"כ הלכה למעשה לקרוא בשביעי של פסח בין אשרי לתפילת העמידה של מנחה, את פרשת הוידוי מ"כי תכלה" עד "זבת חלב ודבש" מתוך ספר תורה (ללא ברכות לפניה ואחריה).
טו. כאמור לעיל כל שמילא אחר התנאים ההלכתים לאמירת וידוי [מלבד מה שלא נוהג היום כגון אי נתינת תרומה לכהן או הפרשה בטומאה] אומר את נוסח הוידוי. וכל שלא מילא אחר כל התנאים אסור לו לומר את הוידוי שנמצא ח"ו כדובר שקרים לפני ה'. ואמנם הורה לנו מרן הראש"ל שליט"א, שכל שאומרו בבית הכנסת בתורת תפילה ואמרית פסוקים בלבד, ניתן להקל לאמר את פרשת "כי תכלה" גם אם לא מילא אחר כל התנאים הנזכרים לעיל.
‘המכון למצוות התלויות בארץ’ הוקם בשנת תשנ”ד ע”י הרה”ג שניאור זלמן רווח שליט”א ועומד מאז תחת נשיאותו של מרן הראש”ל הגר”ע יוסף זצוק”ל, ובהדרכתו הצמודה של הרה”ג רבי שלמה משה עמאר שליט”א הראש”ל והרב הראשי לירושלים עיה”ק.
ייחודיותו של המכון הוא, בידע המקצועי וההלכתי הרב שהוא צבר הן מהפן הבוטני, האנטמולוגי, בהקשר של כשרות והלכה.
