הפרשת תרומות ומעשרות בחנויות ובתי עסקים [חלק ג]

ענף ה': על אודות שאין מקפידים שהמשגיח כשרות המפריש תרו"מ מפירות בעל העסק ימונה לזה בתורת שליחות. ואשר לפעמים גם אי אפשר לעשות זאת!

בשו"ת תשובות והנהגות ח"ג (סימן שלה) כתב שמעולם הוא תמה היאך מועילה הפרשת המשגיחי כשרות מפירות בעל הבית, והרי הם לא מונו לזאת בתורת שליחות מבעל הבית, ובכה"ג הא לא מועיל כלל, שנאמר אתם גם אתם וכו', ושלא מועיל בזה זכייה אלא צריך שליחות ממש דוקא. והוסיף לעורר עוד דאפילו אם מינו את המשגיח לזה בתורת סליחות כנדרש, אכתי לא איפרך מחולשא, דאיך תועיל השליחות בזה הא הוי דבר לא בא לעולם. וגם פעמים שבעל העסק הוא מומר וכתבו הפוסקים שמומר אינו יכול למנות שליח לדברים כאלו וכתב לפלפל בזה מכמה סוגיות. ולכן כתב שם בסו"ד לתקן נוסח שטר הרשאה שבעל העסק ממנה בו את ועדת הכשרות או שלוחם וכו'. עכת"ד. וע"ש. וכן להלן (סס"י שמ) חזר על חשש זה בקיצור. ע"ש. וע"ע בס' משפטי ארץ (פ"ט ה"ז) ובהערות. והנה אילו באנו לדון על כל פרט ופרט שכתב שם יכלה הזמן והמה לא יכלו, וגם אנכי הצעיר לקצר באתי ולא להאריך, ובפרט שכבר נתארכו דברינו פי כמה מכפי ששיערנו, לכן אמינא למיקט נפשאי בקצירי עכ"פ בדנא פתגמא, ונתייחס בקיצור נוסף ליסוד הענין ששאר החששות אתכא דידיה סמיכי, ובהתרועע היסיד יפול הבנין. ולפיק"ד אחר המחיה"ר איני רואה כאן בית מיחוש כלל, שהרי דעת הרמב"ם ומרן ורוב הפוסקים שא"צ כלל שתהיה שליחות עבור הפרשת תרו"מ. ע' בש"ע יו"ד (סי' שלא סעיף לא) ובנושאי כלים, ומשם בארה. ובאמת מני"ר גופיה ביאר בהמשך תשובתו שלדעת רוב הפוסקים א"צ כלל שליחות עבור הפרשת תרו"מ. ועו דביאר (וכן להלן סי' שלו ד"ה וביותר, וד"ה ובזה) שגם המצריכים שליחות כשמפריש משל בעה"ב, מ"מ כל כה"ג שהדבר הוא רק זכות לבעלים גם הם מודים שא"צ שליחות לזה ומהני מדין זכיה. ע"ש. אלא דהרב נר"ו אשר זו דרכו להחמיר תמיד בכל דבר, כתב שלמרות כל זאת לחוש ולעושת שליחות, והיינו משום שהבין (וכן ראיתי בעוד ספרים שהבינו כוותיה) שלדעת הקכה"ח (סימן רמג ס"ק ח) בכל אופן צריך שליחות כדין להפרשת תרו"מ, ואפילו כשההפרשה היא רק זכות לבעלים. וכתב שכן מוסכים הגרעק"א מד ציין בגליון הש"ע יו"ד (סי' שכח) להקצה"ח. ושכן הסכימו המרכבת המשנה (פ"ו מגירושין), ובשו"ת עונג יו"ט (סימן קט). ע"ש. אך לפק"ד לאחר העיון כל דגם לדעת הקצוה"ח כל כה"ג שההפרשה היא כך זכות לבעלים א"צ לזה שליחות ומהני להפריש מטעם זכיה. ע"ש בסו"ד ודו"ק היטב. וע"פ דברינו נדחה מש"כ בתשוה"נ שם (סי' שלו ד"ה ובזה) לדחות קושית הקצה"ח מעל הרמא בהגה ביו"ד (סי' שכח). ע"ש. ובאמת נ"ל דבקצה"ח בסו"ד נתכוין להדיא לאפוקי מסברת התשוה"נ. ע"ש. והבן. ומעתה י"ל שזוהי ג"כ דעת האחרונים הנ"ל שהסכימו לדברי הקצה"ח. ויל"ע בזה. ואכ"מ עכ"פ נלע"ד ברור דהעיקר להלכה שא"צ מינו שליחות עבור הפרשת תרו"מ, ובכה"ג שההפרשה היא רק זכות לבעלים אפשר להפרה להיות מדין זכין לאדם. וע"ע בזה בשו"ת שפתי אברהם רוטנברג (סס"י נג) ובשו"ת דברי יהושע אהרנסברג ח"ג (חיו"ד סי' נד אות ב). ובס' דבר אליעזר וולדינברג (סימן ג בסוף אות ט, בדפ"מ נדפס בסוף צי"א חי"ז). ובגליונות הקהילות יעקב לקצפ"ח שם וע"ע בס' דברות יעקב ע"ס גיטין לידידנו הרה,ג ר' יעקב דהאן נר"ו (סימן נז) מה שפלפל בזה כיד ה' הטובה עליו. אך את זה אעיר שראיתי שתפס בדעת הקצה"ח כמו שתפס התשוה"נ, ולפק"ד הא ליתא. ע"ש. ובאמת לפי דברינו גם מיושב מה שהקשה שם ע"ד הקצה"ח מההיא דכתובות (יא.) גבי גר קטן. ובהשמטות (לעמוד רכח) חיזק הקושיא מדברי הרשב"א בכתובות שם, ושמזה מוכח שדעת הרשב"א לא כמו שכתב בדעתו הקצה"ח. ע"ש. דלפי דברינו לק"מ ע"ד הקצה"ח. וכבר כתבנו שבאנו לקצר ועל כן כעת עמד קנה במקומו למרות שכמעט לא כתבנו כלום בזה. ועכ"פ ביארנו שלהלכה אין שום חשש בהפרשת המשגיחי כשרות משום שאין מינוי שליחות, וממילא בין תבין ששאר החששות וכ"ש הנוסח המוזר שסידר התשוה"נ במחכתה"ר אין להתחשב בהם כלל ועיקר. ועיקר. 

ענף ו': בו יבואר בקיצור אם אין לפקפק בהפרשת תרו"מ שמפרישים בחנויות מצד שבעל החנות לא מבין כיצד חלות ההפרשות?

הנה הגאון הנודע כמוהרש"ז אויערבך זלה"ה כתב בכמה מקומות, בס' כרם ציון הלכות פסוקות תרומות (ריש פל"ז בגידולי ציון), ובקובץ הערות שבסו"ס מעדני ארץ על תרומות דפו"ח (סי' ט אות יא), ובשו"ת מנחת שלמה ח"א (סי' לז עמוד רא בהערה, סימן נג, וסימן סב אות י), שהמפריש תרו"מ צריך לדעת שתרומה ותרומת מעשר הן קודש וממון כהן, ומה שמאבדין אותן ולא נותנים לכהן הוא רק מפני שבזמן הזה אסור לאכלן. וכן צריך הוא לדעת שמעשר ראשון שייך ללוי ומעשר עני לעניים, ואז אמרינן שפיר שאף אם מפריש שלא ע"מ ליתן מ"מ הפירות שפיר מתוקנים מאיסור טבל. אבל מי שאומר את נוסח ההפרשה מבלי לדעת כלל מכל הנ"ל, אלא רק יודע שצריכים להפריש מעט יותר מאחד ממאה ולומר איזה נוסח ולהפסיד את מה שהפריש, ואז יכול ליטול לעצמו את שאר הפירות, נמצא שהלויים והעניים לא זכו כלל בהך קריאת שם, אם ניכר הדבר שאינו מעלה כלל על דעתו שבקריאת נוסח ההפרשה הוא מחלק חמישית מפירותיו לאחרים (ר"ל עשירית ללויים ועוד עשירית לעניים). וכיון שכן חושבני שאין זו הפרשה והפירות נשארים בטבלן. וכו'. וכן בהפרשת חלה וכו'. עכתד"ק ז"ל ועוד אחרת גדולה מזו החמיר הגרשז"א וזל"ק בכרם ציון: ולפי דברינו נראה שגם הממונים על הפרשת תרומות ומעשרות כיון שהם רק שלוחים של בעל הפירות נכון מאוד שיסבירו וילמדו את בעלי הפירות את כל ענין ההפרשות למען ידעו שע"י ההפרשה הם מזכים עשירית מהפירות לשבט לוי ועוד עשירית לעניים, שהרי אם אנו יודעים בבירור שבעל הבית אינו יודע מזה והוא רק מסכים להפסיד מעט מהפירות, ותו לא מידי, איך אפשר שהממונה יהיה בעלים לחלק אחד מחמשה מהפירות לאחרים, ואם באמת אין האחרים זוכים בפירות, הרי אמרן דמסתבר דאין זה חשיב כלל הפרשה וכו'. עכ"ד. ונמשך אחרי בשו"ת תשובות והנהגות ח"ג (סימן שם). וכן הובא להלכה בס' משפטי ארץ אידלשטיין על הל' תרו"מ (במבוא הספר עמוד לב, ובריש פרק י'), ובס' ביכורי שדה רוח (עמוד קפד), ועוד.

ואולם במאמר אחר ישבנו על מדוכה זו באורך בעזה שו"ת, והעלינו שאם שע"י ההפרשות יוצאים הפירות יוצאים הפירות המופרשים מרשות הבעלים וכמבואר בפסחים (מו:) ובסנהדרין (קיב:) מ"מ גם אם המפריש לא נתכוון לזה כלל אין זה מעכב, אלא בעצם התרצותו שיחולו ההפרשות כדין ממילא נעשית התרומה ממון כהנים והמעשר ראשון ממון לוים ומעשר עני ממון עניים אף ללא ידיעתו והסכמתו. והבאנו לזה ראיה מדברי הרא"ש בפ"ק דקדושין (סי' כ) וסיעתו, ושכ"פ מרן בש"ע או"ח (סי' יד בסופו) ואה"ע (סי' כח סעיף יט). ועוד. ועוד ביארנו דמכל שכן דאתי שפיר אם אותו ע"ה אינו מפריש בעצמו אלא מבקש מת"ח שיפריש לו, דבכה"ג הרי הוא סומך ומסכים לכל אשר יעשה שליחו בפירותיו. ועוד הבאנו שכבר הורו כן במפורש שני גאוני הדור הקודם הלא הם הגאון החזון איש (דמאי סי' טו אות ו בסופו) שכ' בפשיטות שע"ה שאמר לחבר לתקן את כריו, הולך החבר ותורם ומעשר כדין, וא"צ החבר לבאר לפני הע"ה מה שעושה בהפרשות, אלא כל שסמך המשלח דעתו על מעשה השליח חשיב שליחות אף שנעלם ממנו פרטי הדבר, וריצוי לדבר הסתום הוי ריצוי, ואין ידיעת הפרטים מעכבת, וכן הדין בכל מכירות והקנאות. עכ"ל. וכן הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי ח"א מזרעים (סימן מח) אף שחלק על החזו"א במה שהוציא מהדין הנ"ל, מ"מ בעצם הדין הנ"ל הסכים גם הוא בפשיטות כדברי החזו"א הנ"ל. ע"ש בסוף הסימן. ועוד הבאנו שכדבריהם כן משמע להדיא מדברי הגאון מהר"ם ן' חביב בס' תוס' יוהכ"פ (יומא פג. ד"ה ולפי) בדעת הר"ן שם. ע"ש. והובא בשו"ת אבני ברזל ח"א (סי' קטז). סוף דבר נתבאר שם באורך בס"ד שאין לערער כלל וכלל על הפרשת תרו"מ שע"י המשגיחי כשרות גם לא מצד שאין בעל החנות מבין כלל בעניני ההפרשות. וזה ברור. קחנו משם*.