כתב הגאון רש”ז אויערבך זצ”ל (שו”ת מנחת שלמה סי’ נ”ג) וז”ל:
“נראה שכל המפריש תרו”מ צריך לדעת שתרומה ותרומת מעשר הן קודש וממון כהן, ומה שמאבדין אותן הוא רק מפני שבזמן הזה אסור לאוכלן. וכן מעשר ראשון שייך ללוי ומעשר עני לעניים. ואז אמרינן שפיר שאף אם מפריש שלא על מנת ליתן. מ”מ הפירות שפיר מתוקנים מאיסור טבל. אבל מי שאומר רק נוסח ההפרשה מבלי לדעת כלל מכל הנ”ל אלא רק יודע שצריכים להפריש מעט יותר מאחד ממאה ולומר איזה נוסח ולהפסידו כערלה וכלאי הכרם וכל השאר נוטל לעצמו, נמצא שהלויים והעניים לא זכו כלל בהך קריאת שם, אם ניכר הדבר שאינו מעלה כלל על דעתו שבאמירה זו מחלק חמישית מפרותיו לאחרים. וכיון שכן חושבני דאין זו הפרשה והפירות נשארין בטבלן.
ומה נענה אחרי דברי מרן הגרשז”א זצוק”ל ששפתיו ברור מללו. ולא נותר בידינו אלא להשתדל ולבאר באופן הפשוט ביותר את נוסח ההפרשה, על מנת שכל איש ואשה שבאים לקיים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות ידעו ויבינו את מוצא שפתם. והי”ת יהיה בעזרנו שלא נכשל.
כאשר אנו ניגשים לכתוב נוסח ברור ומובן לכל, עלינו להשתדל להצמד בכל מידת האפשר לנוסחאות הקודמים. ובפרט לנוסח הרמב”ם שהביאו להלכה מרן השו”ע זיע”א שאנו הולכים בעקבותיו.
| לנוסח הפרשת תרומות ומעשרות |
‘המכון למצוות התלויות בארץ’ הוקם בשנת תשנ”ד ע”י הרה”ג שניאור זלמן רווח שליט”א ועומד מאז תחת נשיאותו של מרן הראש”ל הגר”ע יוסף זצוק”ל, ובהדרכתו הצמודה של הרה”ג רבי שלמה משה עמאר שליט”א הראש”ל והרב הראשי לירושלים עיה”ק.
ייחודיותו של המכון הוא, בידע המקצועי וההלכתי הרב שהוא צבר הן מהפן הבוטני, האנטמולוגי, בהקשר של כשרות והלכה.
